הקדמה בשם ה' ובעזרתו ית"ש ווארשא ג' תשא י"ח אדר תר"ץ. אביעה תודתי, לה' אלקי תהלתי, ותבענה שפתי תהלה, בסוד ישרים ועדה, אודה לה' בכל לבב, אשר גמלני הטוב, לראות האור זורח מאור הגנוז והטמון, כי האיר ע"פ תבל הספה"ק ברכת אברהם על מס' ברכות מאת כבוד קדושת ש"ב הארי שבחבורה מגאוני וחסידי קדמאי רבינו אברהם אבוש מפפ"דמיין זצוק"ל, האמנם כל חרט כל עט כל כנף וכל נוצה לא יספיקו לתאר במו אף אחת מני אלף מרגשי גיל וחדוה עדן עונג ונחת אשר ימלאו את חדרי לבבי כהיום הזה, והנני פותח בברוך, בפתיחה קטנה למס' ברכות. במשנה ריש ברכות מאימתי קורין את שמע וכו' משעה שהכהנים נכנסין וכו', ושם ע"ב מאימתי קורין ק"ש בערבין משהעני נכנס לאכול פתו במלח וכו' משעה שב"א נכנסין לאכול פתן בע"ש. דאיתא (באבות דר"נ פ"ד) פ"א הי' ריב"ז יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה ביהמ"ק חרב, אר"י אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרין בו עונותיהם של ישראל, אמר לו בני אל ירע לבבך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמילת חסדים שנא' (הושע ו') כי חסד חפצתי ולא זבח, ולכאו' א) איך אמר ריב"ז לר"י בני אל ירע לך, האין לבכות ולקונן על ביהמ"ק שהוא חרב, ובגמ' (תענית ד"ל:) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ובש"ע או"ח (סי' א' ס"ג) ראוי לכל י"ש שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק, ועי' בס' שמן הטוב דף ל"ד, ב) אשר א"ל יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, הלא טובים השנים מן האחד, ולמה לא ירע לו, משל למה"ד, לאיש אשר היו לו שני בתים גדולים בנוים לתלפיות, ותצא אש ותאכל בית אחד מאלה, והאיש עומד ובוכה בכי תמרורים, אם יבוא אליו מי לנחמהו, ויאמר לו אל ירע בעיניך מאומה כי הלא עוד לך בית אחר אשר לא נאכל באש, האם זאת נחמה יחשב. אכן יש לפרש ע"ד הגמ' (חולין ד"ז:) שא' רפב"י ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה וכו', ובתוס' שם שיש לו ואינו רוצה ואפ"ה איקרו קדושים שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת ע"ש, כי איתא (יבמות דע"ט) שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים, ביישנים, ג"ח, והרוצה ואין לו הוא מהרחמנים, ואשר יש לו ואינו רוצה הוא מביישנים כתוס' הנ"ל, ויש לו ורוצה הוא מג"ח, והנה הרוצה ליתן, יש רוצה לעשות רצון הש"י שלא עמלק"פ, ויש רוצה מפני טוב לבבו כי נכמרו רחמיו, ויש רוצה בשביל שיחיה בנו (פסחים ד"ח), הטוב מכלם הרוצה למלאות רצון הש"י, והרע מכלם הנותן רק מפני הבושת, כי הוא עובר על הכ' (ראה ט"ו י') ולא ירע לבבך בתתך לו, והמקבל לא נהנה כי כמו שער בנפשו וכו' כגמ' חולין שם. ועד"ז יש לפרש המדרש רבה (תשא פמ"א) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וכו' אפי' בשעה שאנו עושין את הצדקה, מביטים אנו מעשים שלנו, ויש לגו בושת פנים, היינו לך ה' הצדקה, באמת ראוי לתת הצדקה למענך לרצון הש"י שלא עמלק"פ, וכשאנו מביטים רואים אנו שנתינת הצדקה היא בשביל בושת הפנים כתוס' הנ"ל, ואין אנו מקיימים ולא ירע לבבך וכו', ועי' בס' צבי לצדיק פ' ראה ומש"כ זקני בס' סמיכת משה בסו"ס נזיר השם. וזש"א ריב"ז לר"י בני אל ירע לך יש לנו וכו' היינו באם תתן למלאות רצון הש"י, ולא ירע לבבך בתתך לו, וזה אל ירע לבבך שאופן הנתינה יהי'